פסק-דין בתיק תמ"ש 20044-07-12

המחלוקת

1.         לשיטת התובע חיו הוא והמנוחה ס.  א.  ז"ל (להלן: "המנוחה") כידועים בציבור החל מחודש יוני שנת 1999 ועד לפרידתם בחודש ספטמבר 2009 ומשכך, אף מכוח חזקת השיתוף זכאי הוא על פי דרישתו לפס"ד הצהרתי הקובע, כי הוא בעלי מחצית מכל זכות שהייתה למנוחה ובכלל זאת דירתה שברח' .... ב.....

2.         עוד, דרש התובע גם את פירוק השיתוף בכל נכס שהותירה החסויה, וכן לראות בו יורש שבדין לעניין המחצית האחרת שאינה "שלו" והנותרת בעיזבון המנוחה.

3.         הנתבעים הם כאמור עיזבון המנוחה לאמור יורשיה - שני ילדי המנוחה שאינם ילדי התובע.

4.         הנתבעים כופרים בכל טענות התובע לאמור, כי לשיטתם אין לראות במנוחה ובתובע ידועים בציבור, לשיטתם אין לראות בשניים בכל מקרה כמי שהתכוונו לשיתוף כלשהו ומכאן שאין חלה על השניים לא חזקת השיתוף גם לא זכאות כלשהי של התובע לירושה מן המנוחה.

5.         המנוחה לא הלכה לבית עולמה בטרם הספיקה להביע דעה על ההליכים שבפניי, שכן התובע הגיש תובענה בדומה לזו שבפני עוד בחיי המנוחה (תמ"ש 32366-04-11).

6.         אגב אותה תובענה הגישה המנוחה גם כתב הגנה, גם תצהירים אותם כינה התובע בסעיף 19 לכתב התביעה שבכאן, "רצופי שקרים ומלאי חצאי אמיתות".

7.         בחודש נובמבר 2011 הלכה המנוחה לבית עולמה וביום 26.03.12 נמחקה תביעת התובע מחוסר מעש.

8.         ביום 06.05.12 ניתן צו ירושה הקובע, כי יורשי המנוחה בשווה הם שני ילדיה (להלן: "הנתבעים").

טענות התובע

9.         ראשית טען התובע, כי הוא והמנוחה קיימו חיי משפחה ומשק בית משותף בתקופה הרלוונטית. 

10.        התובע טען לקיומם של חיי אישות, כי בעיני חברים היו השניים בני זוג וכי המשבר שבין השניים פרץ עם מחלת המנוחה בשנת 2008 לאחר שהנתבעים "הסיתו" את המנוחה (וראה סעיף 39 לסיכומי התובע).

            פרי הסתה זו אף הביא את המנוחה לבקש צו הגנה כנגד התובע.

11.        התובע טען, כי נכח בחתונתה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), הוא והמנוחה היו חברים באותה קופת חולים, השניים סעדו ולנו יחדיו, דאגו זל"ז גם בתחילת מחלת המנוחה.  התובע היה בשל ריבוי חובות תלוי כלכלית במנוחה ואף נתן בידה במזומן את הכנסתו מעבודתו כ...., הפקדות המבטאות ברישומי הפקדת מזומן בחשבון הבנק של המנוחה.

12.        לא זו אף זו, התובע טען, כי נרשמה הלוואה ע"ש המנוחה אשר שימשה  לרכישת מונית עבורו, אך הוא עצמו התחייב, כי ייעשה כל מאמץ וישיב בעצמו את ההלוואה (וראה סעיף 33 לסיכומי התובע).

13.        התובע סיפר, כי בשעתו פנה הוא למוסד לביטוח לאומי בבקשה להבטחת הכנסה, אך סורב משעה שצוין באותו טופס בקשה, כי הוא והמנוחה מתגוררים יחד כידועים בציבור (וראה ת/2).

14.        התובע טען עוד, כי העובדה שהמנוחה נשאה במרבית הוצאות הבית וכי הוא היה תלוי בה מבחינה כלכלית, אין בה לשלול את העובדה, כי השניים קיימו משק בית משותף.

15.        התובע הוסיף וטען, כי המנוחה והוא הסכימו, כי כל משאביהם הכלכליים יהיו משותפים וכי העובדה שהדירה ברח' .... נרשמה ע"ש המנוחה ותשלומי המשכנתא עבור הדירה שולמו מחשבונה של המנוחה לא נבעה אלא מהליכי הוצל"פ שנוהלו כנגד התובע והיותו "מוגבל בבנק" (וראה סעיף 70 לסיכומיו) התובע הוסיף וטען, כי חזקת השיתוף חלה באופן מוגבר עת עסקינן בדירת מגורים.

16.        התובע אף הסביר, כי למרות שתרומתו לפרנסת הבית או לצבירת נכסים לא הייתה שווה, אין בכך לפגוע בזכויותיו.